הפגישה עם המו"ל

בספרות "הערפדים" מתוארת לעתים קרובות הסצנה הזאת של ערפד שמתאהב באישה, הוא חושק בה כל כך והיא מרגישה שהיא כל עולמו. ואז הוא נושך אותה, שותה את דמה והיא הנבגדת איננה יודעת מדוע מתה, ומה עשתה לא כשורה.

סצנה זאת דיי ממחישה כיצד החיזור בין בית ההוצאה לאור לבין המחברים עובדת.

תחילה, כמו באתרי היכרויות, מחפשים התחקירנים של ההוצאה לאור לקוחות פוטנציאלים, לידים בשפה המקצועית. ישנם לידים קרים – זאת אומרת סופרים שהוציאו לאור ספר, אך לא הצליחו לשווקו. וישנם לידים חמים – מדובר בכותבים שפנו בעצמם להוצאה לאור על מנת להוציא ספר.

הפניה אל הלידים הקרים, שוב כמו באתרי היכרויות רבים היא בהצגת מצגות שווא:

"קראנו את ספרך בסטימצקי והוא מעולה! אנו רוצים לתרגם אותו ולהוציא אותו בחו"ל, אנחנו מאמינים שיש לו פוטנציאל שיווקי אדיר. אנו רוצים לתאם לכם פגישה עם המנכ"ל."

"במקרה הגיע לידינו העתק של הספר שלך, ואנו רוצים לקדם אותו, מוכנים לתאם לכם פגישה עם המנכ"ל."

הנוסחה תמיד זהה גם אם הנוסח משתנה: מחמאה גדולה + הזמנה לפגישה עם המנכ"ל.

האמת היא פשוטה, הם לא קראו את הספר בסטימצקי או בכל מקום אחר, אלא עברו על הקטלוג מהסוף להתחלה וניסו לפנות לסופרים. מדוע מהסוף? כי כותבים שלא הצליחו למכור, סביר יותר שייתנו הזדמנות לשיווק נוסף. כמו בחיזור, אדם שקיבל סירובים רבים יסכים להתפשר. ואם במקום פשרה תגיע אליו אשת חלומותיו, האם לא יצא לדייט?

המטרה האחת של ההוצאה לאור היא להביא את הכותבים לפגישה עם המנכ"ל תוך פניה וליטוף לאגו, או לתקווה ולחלומות של אותם כותבים. שכן כתיבת ספר והוצאתו דורשים השקעה רוחנית, נפשית, פיזית וכלכלית לפעמים אדירה.

מהרגע שהסופר הסכים לבוא מתחיל החיזור האמתי. הוא יתקבל במשרד בחיוכים רבים, יוגש לו כיבוד, שתייה בכוסות שמפניה והמנכ"ל ילבש לכבודו חליפה מכובדת. הכול כדי לתת לסופר תחושה שהוא יחיד ומיוחד, בית ההוצאה לאור "עומד דום " לכבוד הסופר המפורסם לעתיד.

לאחר מכן ,המנכ"ל ינסה לדובב את הכותב ולהוביל אותו לאגו טריפ. הוא ישאל על האדם, ועל הספר. יחלק לו מחמאות ויביע עניין רב בו ובספרו . הוא ישקר במצח נחושה לגבי הסיכויים להצליח ויטשטש מונחים כמו "רב-מכר", הסיכוי לפרסום וכמות ההשקעה בפועל בכתב המקור.

ככול שהמחבר ישקע יותר בחלומות ויפגין פחות ידע בתהליך, כך הצעת המחיר תהיה גבוהה יותר. על בורות משלמים, זאת המציאות. סופר הוא טרף קל, משום שלכתוב זה תהליך ארוך וקשה. לעיתים משווים את התהליך להריון ולידה, כי זה באמת להביא משהו חדש לעולם, יצירה חדשה. וסופרים כל כך רוצים להצליח, כל כך רוצים שמישהו יקרא אותם, יאמין בהם. באמת, קל ליפול. גם אני נפלתי, לא הייתי חכם מאף אדם אחר.

אמר לי פעם איש מכירות בתחום שהוא מסוגל ממבט ראשון לדעת "כמה ניתן להוציא מהמחבר." רק על פי שפת גוף ולבוש.

אחת הדרכים לשכנע סופר להיפרד מעשרות אלפי שקלים היא לשקר לו ולומר  שההוצאה לאור משתתפת בהוצאות חצי-חצי. זה כמובן שקר גס. בית ההוצאה לאור הינו עסק כלכלי – גוף למטרות רווח ואינו מוכן לקחת סיכונים כלכליים מיותרים. למעשה, אין סיבה אמתית להוצאה לאור לקחת סיכון כלכלי, אלא אם המחבר הוציא בעבר ספרים ומכר אלפי העתקים. אני כותב זאת מניסיון – גם לי הובטחה השתתפות של 50% מכיוון ש"כתבתי כל כך טוב.".

ההוצאות לאור מעטות באמת קוראות את כתב המקור טרם ההזמנה לפגישה. לרוב ישנו עובד, אשר תפקידו לסקור את כתב היד, כלומר, קורא איזה שני פרקים ואת סוף הספר ואז כותב תקציר למנכ"ל כדי שידע מה להגיד בשיחה. לדוגמא, כאשר לי אמרו שקראו את ספרי שאלתי שאלה על אחת הסצנות ואז המצאתי דמות ושאלתי גם עליה. כמובן שקיבלתי מבטי מצוקה ומיד העבירו נושא.

לאחר מכן מגיע שלב החתימה. בשלב זה יתכן שהפרטים יהיו שונים ממה שסוכם בעל-פה. ההוצאה לאור עשויה לרשום את עצמה כשותפה בזכויות, או בתמלוגים. שלא תבינו לא נכון, אין הכוונה שההוצאה לאור חושבת שיהיו תמלוגים, אלא שהמטרה האמתית הפשוטה הינה, שאם תהיה שותפות בתמלוגים או בזכויות, המכירות צריכות יעברו דרך ההוצאה לאור. כך הכותב יהיה "שבוי" בידי ההוצאה לאור.

רוצים שחרור מהחוזה? מצוין, תחתמו שעשינו עבודה נפלאה, אתם מודים לנו ואין לכם דרישות נוספות.

לא מוכנים? אוקי…אז הספר יקבר לא נעשה כלום ואתם כבולים בחוזה משפטי.

אז מה עושים?
כתבתי מאמר על תהליכי ההוצאה לאור. ניתן לעשות זאת לבד. אין סיבה לשלם פי כמה ממחיר העלות עבור מישהו שלא עושה הרבה. בעל המאה הוא בעל הדעה. אם בכל זאת בחרתם להשקיע בהוצאה לאור, תהו ערניים וזהירים.

עם זאת, יתכן שישנן הוצאות לאור הגונות בתיאוריה. אני קורא להן להסיר את הכפפות ולעבוד באופן שקוף ואחראי. כולנו רוצים להתפרנס וזה בסדר. אבל אפשר לעשות זאת בלי שקרים, בלי מצגי שווא ובלי למכור חלומות.